מהישרדות להגשמה: סיון הדר על השוגר דדי שהעניק כבוד והזדמנות לשינוי

השיח סביב מערכות יחסים עם שוגר דדי טעון לעיתים קרובות בשיפוטיות, במיוחד כאשר מדובר בנשים צעירות המגיעות מרקע כלכלי מאתגר. התפיסה הרווחת נוטה לראות בהן קורבנות פוטנציאליים לניצול, נשים ש”אין להן ברירה” אלא לפנות לדרך זו. אולם, סיפורה של סיון הדר, סטודנטית נמרצת לעיצוב אופנה בת 22, מציע נקודת מבט שונה בתכלית – סיפור על “חוכמה הישרדותית”, על בחירה מודעת בשיפור איכות החיים, ועל מציאת כבוד ותמיכה במקומות שאולי לא ציפתה. עבור סיון, הבחירה בשוגר דדי לא הייתה כניעה למציאות קשה, אלא צעד אקטיבי ואסטרטגי לעבר עתיד טוב יותר, צעד שהתברר כבעל ערך רגשי לא פחות מכלכלי.

פגשתי את סיון בדירת הסטודנטים הצנועה אך המסוגננת שלה בדרום תל אביב, שבה כל פינה מנוצלת ליצירה – סקיצות של דגמים תלויות על הקירות, בדים צבעוניים מונחים בערמות מסודרות, ומכונת תפירה ישנה אך אהובה ניצבת במרכז. ניכר בה שילוב של נחישות שקטה עם ברק יצירתי בעיניים. “לא נולדתי עם כפית זהב בפה, בלשון המעטה,” היא פותחת בכנות שובת לב. “הרקע הכלכלי שממנו באתי לימד אותי מגיל צעיר מהי ‘חוכמה הישרדותית’ – היכולת לזהות הזדמנויות, לקבל החלטות קשות גם כשהן לא פופולריות, ולא לוותר על החלומות גם כשהמציאות טופחת לך על הפנים. החלום שלי תמיד היה עיצוב אופנה, אבל הדרך להגשים אותו נראתה כמעט בלתי אפשרית עם האמצעים שעמדו לרשותי.”

המציאות הקשה וההחלטה לא להיכנע

סיון מתארת את המאבק היומיומי שליווה אותה מאז שהחלה את לימודיה בבית ספר נחשב לעיצוב. “שכר הלימוד הגבוה, העלויות האסטרונומיות של חומרי גלם איכותיים, שכר דירה בתל אביב – כל אלה היוו משקולת עצומה,” היא משחזרת. “ניסיתי לשלב עבודות מזדמנות, מלצרות, מכירות, אבל זה הרגיש כמו לרוץ במקום. הייתי מותשת, לחוצה, והיצירתיות שלי, שהיא כל עולמי, החלה להיפגע. התחלתי לפחד שאאלץ לוותר על החלום, וזה היה הדבר שהכי הפחיד אותי.”

במקביל לקשיים הכלכליים, חוותה סיון גם אכזבות בסצנת הדייטינג ה”רגילה”. “לפני שנכנסתי לעולם ה’שוגר דייטינג’, יצאתי לדייטים כמו כל בחורה צעירה,” היא משתפת. “ולצערי, לא פעם הרגשתי זלזול, חוסר כבוד, או ציפייה שאני ‘אתן משהו בתמורה’ גם בלי שהיה שום הסכם ברור או תמיכה אמיתית. הרגשתי לעיתים קרובות כמו אובייקט, שהאינטרס העיקרי בי הוא חיצוני בלבד. זה הרגיש לי צבוע ומנצל לא פחות, אולי אפילו יותר, כי הכל היה מתחת לפני השטח, בלי שקיפות ובלי כנות. היו מצבים שבהם ציפו ממני להשתתף בחשבון כשידעו שאין לי, או שהביעו חוסר סבלנות כלפי העובדה שאני עסוקה בלימודים ובעבודה.”

התסכול המצטבר, הן מהמצב הכלכली והן מהיחס שחוותה, הוביל אותה לנקודת מפנה. “החלטתי שאני לא מוכנה להיכנע למציאות הקשה הזו, או להמשיך להרגיש מנוצלת וחסרת ערך במערכות יחסים שלא נותנות לי כלום. התחלתי לחקור אלטרנטיבות, וכך הגעתי למושג של ‘שוגר דייטינג’. בהתחלה הייתי סקפטית, חששתי מהסטיגמות, אבל ככל שקראתי יותר והבנתי שיש דרך לנהל את זה בצורה מודעת ומכבדת, זה נראה לי כאופציה שקופה והוגנת יותר, שבה הכל מונח על השולחן והציפיות ברורות לשני הצדדים. החלטתי שזה שווה ניסיון.”

חווית ה”שוגר דייטינג”: פער של כבוד ותמיכה

המעבר לעולם ה”שוגר דייטינג” היה עבור סיון, לדבריה, חוויה מפתיעה ופותחת עיניים, במיוחד בהשוואה למה שהכירה קודם. “בפעם הראשונה שיצאתי עם שוגר דדי פוטנציאלי, אחרי שיחות מקדימות והבהרת ציפיות, הופתעתי מהרמה של השיחה, מהאינטליגנציה, ובעיקר מהכבוד שהוא רחש לי, לשאיפות שלי ולזמן שלי,” היא מספרת. “פתאום ישב מולי גבר שהקשיב לי באמת, שהתעניין בדעותיי, בעיצובים שלי, ולא רק במה הוא יכול ‘לקבל’ ממני בטווח המיידי. הציפיות היו ברורות, ההסכמים היו הדדיים, והרגשתי שיש הערכה אמיתית לחברה שלי ולאישיות שלי.”

התמיכה שקיבלה לא הייתה רק כלכלית, אף על פי שההיבט הזה היה קריטי עבורה. “זה לא סוד שהכסף עזר לי מאוד,” היא מודה. “הוא איפשר לי לשלם שכר לימוד בזמן, לקנות את חומרי הגלם האיכותיים שתמיד חלמתי לעבוד איתם, ולהפחית משמעותית את הלחץ הכלכלי היומיומי. אבל לא פחות חשוב מזה, קיבלתי גם תמיכה רגשית ועידוד. היו גברים שהפכו למעין מנטורים עבורי, שהאמינו בכישרון שלי, שנתנו לי עצות טובות מניסיונם, שחשפו אותי לעולם האמנות והתרבות בצורה שלא הכרתי, ובעיקר – גרמו לי להרגיש שאני שווה משהו, שאני ראויה להערכה ולכבוד.”

סיון מדגישה את חשיבותם של ההסכמים המודעים והשקיפות. “בניגוד לחוויות קודמות, כאן הכל היה על השולחן מההתחלה. מה כל אחד מצפה, מה הגבולות, מה אופי הקשר. זה יצר תחושה של ביטחון ושליטה שלא הרגשתי קודם. הרגשתי שאני שותפה פעילה בקביעת התנאים, ולא נגררת אחרי רצונות של אחרים.” החוויה הזו, לדבריה, תרמה רבות לביטחון העצמי שלה ולתחושת המסוגלות שלה.

“קפיצת מדרגה” בחיים: הטבות מוחשיות ורגשיות

השילוב של תמיכה כלכלית ותמיכה רגשית איפשר לסיון לעשות את מה שהיא מכנה “קפיצת מדרגה” משמעותית בחייה. “פתאום יכולתי להרשות לעצמי להתמקד באמת בלימודים וביצירה שלי,” היא אומרת בהתרגשות. “הציונים שלי השתפרו, הפרויקטים שלי הפכו שאפתניים ואיכותיים יותר, והתחלתי לקבל הכרה מהמרצים ואפילו זכיתי בתחרות עיצוב קטנה. מעבר לכך, יכולתי להרשות לעצמי לצאת קצת, לחוות תרבות, לראות תערוכות, דברים שהיו בגדר חלום רחוק עבורי קודם לכן. כל אלה העשירו אותי מאוד והשפיעו לטובה על היצירתיות שלי.”

היא מספרת על שוגר דדי ספציפי, איש עסקים חובב אמנות, שלקח אותה תחת חסותו, עודד אותה להציג את עבודותיה, ואף חיבר אותה עם אנשי מפתח בתעשיית האופנה. “הוא ראה בי פוטנציאל, והיה לו חשוב לעזור לי להתקדם. הוא לא רק נתן לי כסף, הוא נתן לי מהזמן שלו, מהידע שלו, ומהקשרים שלו. זה היה שיעור חשוב עבורי על נתינה ועל איך מערכת יחסים יכולה להיות מעצימה לשני הצדדים.”

“חוכמה הישרדותית” בפעולה: ניווט אסטרטגי

הגישה הפרגמטית ו”חוכמת ההישרדות” של סיון המשיכו להנחות אותה גם בתוך עולם ה”שוגר דייטינג”. “לא הייתי נאיבית,” היא מדגישה. “ידעתי שגם כאן יש סיכונים, ושאני צריכה להיות זהירה, לקרוא אנשים נכון, ולא להתפתות להבטחות ריקות. הקפדתי על פגישות ראשונות במקומות ציבוריים, שיתפתי חברה קרובה בפרטים, והייתי מאוד ברורה לגבי הגבולות שלי והצרכים שלי. ידעתי מה אני מחפשת – תמיכה שתאפשר לי להתקדם בלימודים ובקריירה, יחס מכבד וקשר אינטליגנטי. מי שלא התאים לפרופיל הזה, פשוט לא המשיך איתי. זו לא הייתה דרך קסם נטולת אתגרים, זו הייתה עבודה מודעת של בחירת הקשרים הנכונים והמתאימים ביותר עבורי באותה תקופה.”

מול הסטיגמה החברתית: בחירה מודעת ולא בושה

סיון מודעת היטב לסטיגמה החברתית שעלולה להיות מוצמדת לבחירות כמו שלה, במיוחד בהתחשב ברקע שממנו הגיעה. “אנשים יכולים לשפוט כמה שהם רוצים, אבל הם לא הלכו בנעליים שלי,” היא אומרת בטון שקט אך נחוש. “הם לא יודעים מה זה לגדול עם קשיים כלכליים יומיומיים ולחלום על עתיד טוב יותר, על הגשמה עצמית. אני בחרתי בדרך שאיפשרה לי לא רק לשרוד, אלא להתחיל לשגשג, להתפתח, ולבנות לעצמי עתיד. אני לא רואה בבחירה הזו שום בושה, אלא להפך – אני רואה בה הוכחה לכוח הרצון שלי, לתבונה שלי, ולאומץ שלי לבחור אחרת. זה היה צעד אסטרטגי ונכון עבורי באותה נקודת זמן.”

סיפורה של סיון הדר הוא תזכורת עוצמתית לכך שמאחורי הכותרות המרעישות והסטריאוטיפים המכלילים, ישנם אנשים אמיתיים עם סיפורי חיים מורכבים, עם חלומות, קשיים ובחירות אמיצות. הוא מראה שדרך השוגר דדי יכולה, עבור חלק מהאנשים ובנסיבות מסוימות, להוות נתיב מפתיע לא רק לשיפור מצבם הכלכלי, אלא גם לתחושת ערך, לכבוד, ולפתיחת דלת להזדמנות אמיתית לשינוי מסלול החיים. זוהי קריאה להבנה עמוקה יותר של הבחירות האישיות שאנשים עושים, ולהכרה בכך שהדרך להגשמה ולחיים טובים יותר אינה תמיד סלולה בנתיבים המקובלים.